השפעה בלתי הוגנת | מאור דהן משרד עורכי דין

השפעה בלתי הוגנת

השפעה בלתי הוגנת, מקורות ותחולה במשפט הישראלי-

עילת ההשפעה הבלתי הוגנת מופיעה בסעיף 30 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן- "חוק הירושה"), הקובעת כי צוואה שנעשתה מתוך השפעה בלתי הוגנת- איננה תקפה. לכן, עילת ההשפעה הבלתי הוגנת נדונה כיום בעיקר בהקשר לצוואות.  

 

כמו כן, עילת השפעה בלתי הוגנת מופיעה במספר חוקים צרכניים. ביניהם, סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 (להלן- "חוק הגנת הצרכן") שחל על מגוון רחב של חוזים, ביניהם חוזיי שירות שבין "עוסק" לבין צרכן וחוזיי מכר. גם סעיף 4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן- "חוק הבנקאות") מופיעה הוראה מקבילה לסעיף 3 לחוק הגנת הצרכן. למעשה, בחוק הבנקאות מדובר לא רק על שירות לצרכן אלא גם על שירות בנקאי הניתן לאישיות משפטית במהלך עיסוקה. הוראה מקבילה נוספת מצויה סעיף 58 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן- "חוק הפיקוח על עסקי ביטוח"). העילה חלה על סוכן ביטוח וגם על מבטח. דניאל פרידמן ונילי כהן סבורים (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב, 971 (1992), כי על מרבית העסקאות במשק חלות ההוראות שבחוקים הצרכניים וכפועל יוצא דיני ההשפעה הבלתי הוגנת הנכללים בהם.

 

לסיכום, דיני ההשפעה הבלתי הוגנת חלים במשפט הישראלי במגוון תחומים, הן מכוח חוק הירושה והן מכוחם של החוקים הצרכניים ואולי אף במתנות. אולם, אינם נזכרים בחוק החוזים.

 

 

יסודות ההשפעה הבלתי הוגנת-

"השפעה בלתי הוגנת" הינה מונח רחב מאוד לכן, קשה למצוא הגדרה ממצה וחד משמעית. דניאל פרידמן ונילי כהן טוענים (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב, 971 (1992)), כי לרוב ניתן לראות במושג "השפעה בלתי הוגנת" התייחסות למקרים בהם ישנה השפעה פסיכולוגית או נפשית של צד א' על צד ב', כאשר ההשפעה משבשת את שיקול הדעת של האדם שההשפעה מופנית כלפיו. זאת כאשר הצד "החזק" (זה שמפעיל את השפעתו כלפי זולתו) מפיק לעצמו (או לאדם אחר) בדרך זו, יתרון בלתי הוגן באמצעות צוואה, מתנה או חוזה.

 

בע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית המדרש גבוה להוראה ודיינות, מט (2) 441,  449 (1995) (להלן- "פסק דין גודמן") נקבע, כי למרות שאת ההשפעה הבלתי הוגנת יש לבחון על פי הנסיבות האינדיבידואליות של המקרה, עדיין ניתן להצביע על ארבעה יסודות. האחד, אחד הצדדים אכן היה נתון להשפעה. השני, לנהנה הייתה אפשרות לעשות שימוש בהשפעתו על הצד השני. היסוד השלישי, לנהנה היו האמצעים  להפעיל את ההשפעה. הרביעי, הצוואה היא כתוצאה מההשפעה הבלתי הוגנת.

 

לשם מתן משמעות נכונה לדוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת יש לחדד את ההבחנה בין "השפעה" ל-"השפעה בלתי הוגנת". השפעה כשלעצמה אינה מספקת, הדרישה היא להשפעה הפוגעת ברצון החופשי (ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, נד (2) 337, 342 (2000)). כאשר בית המשפט נדרש לבחון זאת, עליו לשאול, האם ההשפעה חצתה את קווי אי-ההגינות (ע"א 157/89 ששון נ' מזדוב, מו (2) 209, 213 (1992) (להלן- "פסק דין ששון"). יהא זה בלתי אפשרי לקבוע את התנאים המדויקים בהם עברה ההשפעה לכדי השפעה בלתי הוגנת שכן, מדובר במרכיב ערכי ומוסרי אותו צריך לבחון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו הסובייקטיביות (פסק דין גודמן).

 

גם למועד ההשפעה עלולה להיות חשיבות. בפסק דין ששון נקבע, כי עלינו לבחון אם בזמן ההתקשרות הייתה השפעה. אין זה יפריע לנו לצורך ביסוס העילה אם ההשפעה בוצעה לפני מועד ההתקשרות אולם, החשיבות היא שבזמן ההתקשרות ההשפעה שללה את רצונו החופשי של אחד הצדדים. אף על פי כן, גם כאשר חומר הראיות מצביע על השפעה בלתי הוגנת לאחר ההתקשרות, יהיו מקרים בהם ניתן יהיה להסיק מראיות כאלה, כי גם בזמן ההתקשרות הייתה השפעה (פסק דין ששון).

 

 

נטל ההוכחה-

בע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט, פ"ד כב (2) 138, 139 (1968) (להלן- "פסק דין סוטיצקי") נקבע, כי על אותו אדם המבקש לבטל את הצוואה בעילת השפעה בלתי הוגנת מכוח סעיף 30 לחוק הירושה, מוטלת חובת ההוכחה, כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. נטל זה מהווה קושי רב ולכן הלכה למעשה, ביטולי צוואות בטענת השפעה בלתי הוגנת לפי סעיף 30 לחוק הירושה, הם מקרים נדירים יחסית.

 

בדיני היושר האנגליים מחלקים את דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת לשני סוגים. האחד, כאשר יש בין הצדדים להתקשרות יחסי אמון או תלות. השני, כאשר בין הצדדים אין יחסים מיוחדים קרי, השפעה בלתי הוגנת המבוססת על נסיבות העניין. השפעה בלתי הוגנת המבוססת על נסיבות העניין חלה במידה ובין הצדדים אין יחסים מיוחדים אולם, אחד הצדדים טוען, כי הצד האחר הפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת ששיבשה את שיקול הדעת שלו. אז, מוטל עליו נטל ההוכחה כי אכן ההשפעה (הבלתי הוגנת) אותה הפעיל הצד השני כלפיו, היא שגרמה לו להתקשר עימו בחוזה. כאשר יש בין הצדדים יחסים מיוחדים, קיימת בדיני היושר חזקה כי החוזה נחתם תחת השפעה בלתי הוגנת. משמעות הדבר היא, שנטל ההוכחה מתהפך. קרי, במצב כזה יוטל נטל ההוכחה כי החוזה נחתם ללא השפעה בלתי הוגנת על הצד "החזק". יחסים מיוחדים ניתן לראות בעיקר כאשר יש בין הצדדים יחסי אמון ויחסי תלות.

 

דוגמא נפוצה ליחסי תלות ניתן לראות, כאשר אדם מבוגר וערירי מגיע למצב גופני או נפשי ירוד והוא נזקק לעזרת מטפל. שכן, את מרבית הפעולות והקשר שלו עם הסביבה החיצונית הוא יכול לעשות בעזרתו, דבר היוצר לעיתים את תלותו של הקשיש במטפל. בנוסף, גם יחסי אמון מתוך מערכת יחסים בין הצדדים לעיתים מקנה השפעה של האחד על האחר. יחסי אמון אילו ניתן לראות בין השאר, בין עו"ד – לקוח, רופא – פציינט, נאמן – נהנה ועוד.

 

 

נטל ההוכחה ביחסי תלות-

בע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, לא (1) 372, 378 (1976) (להלן- "פסק דין בן נון"), נקבע חריג לכלל שנקבע בפסק דין סוטיצקי. החריג קובע, כי כאשר הנסיבות האינדיבידואליות של המקרה, מלמדות על תלות מקיפה ויסודית, של המוריש כלפי הנהנה והצוואה היא לטובתו בעליל, נטל ההוכחה כי הצוואה לא נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הנהנה. מסקנת הביניים היא, שבית המשפט מצא לנכון להכיר גם הוא בחזקת ההשפעה הבלתי הוגנת. כיוצא מכך, לאור הקושי הרב שבהוכחת השפעה בלתי הוגנת ונוכח החריג המאפשר את העברת נטל ההוכחה, נוצר מאבק בין הצדדים על נטל ההוכחה, דבר אשר עשוי להיות גורלי לגבי הכרעת הדין. 

 

שתי נקודות מרכזיות בחריג הן בעלות חשיבות עליונה. ראשית, דרישת התלות דורשת שתהא זאת יסודית ומקיפה. לכן, המבחן הוא האם עוצמת התלות עלתה לכדי אפשרות שהיא תשפיע על החלטת המוריש תוך פגיעה ברצנו החופשי. שנית, אין זה מספיק שהצוואה היא לטובתו של הנהנה, הדרישה היא שהצוואה היא לטובת הנהנה "בעליל".

 

את מידת התלות לצורך עמידה בחריג ניתן לבחון בעזרת ארבעה מבחני עזר, אשר נקבעו בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב (2) 813 (1998) (להלן- "פסק דין מרום"). המבחנים הם: (1) תלות ועצמאות- השאלה היא, האם בזמן עריכת הצוואה היה המוריש "עצמאי", הן פיזית והן שכלית-הכרתית, ועד כמה. ככל שהוא היה יותר עצמאי, קל יהיה יותר לשלול את קיומה של התלות ולהפך. (2) תלות וסיוע- כאשר המוריש לא היה עצמאי ולכן נזקק לסיוע, יש לבחון האם הקשר בין המוריש לנהנה היה מבוסס על הסיוע שהמוריש קיבל מהנהנה. במבחן זה ישנה חשיבות גם לשאלה, אם הנהנה הוא היחיד שסייע למוריש או שהיו עוד מספר אנשים שעזרו לו. קביעת התלות תתחזק ככל שהיו פחות אנשים שסייעו למוריש. (3) קשר המצווה עם אחרים- ניתן יהיה לקבוע כי התקיימו יחסי תלות ביתר קלות, ככל שהמוריש היה יותר מנותק מהסביבה. אין זה משנה אם ההתנתקות מהסביבה הייתה באשמת הנהנה או עקב הנסיבות בהם נימצא המוריש. ברם, כאשר הנהנה הוא זה שגרם לניתוק ניתן יהיה ללמוד על היווצרות השפעה בלתי הוגנת של הנהנה כלפי המוריש. (4) מבחן נסיבות עריכת הצוואה- ישנה יותר אינדיקציה ליחסי תלות, ככל שהנהנה היה יותר מעורב בעריכת הצוואה. המבחנים הם רק אבני עזר לצורך בחינת יחסי תלות, אולם אינם מחייבים את בית המשפט והוא צריך להתרשם מכל מקרה לגופו ולהיעזר במבחנים נוספים כאשר הוא מוצא לנכון. כמו כן, גם אם בית המשפט יפסוק שהיו יחסי תלות בין הצדדים, אין זה מספיק לצורך קביעת השפעה בלתי הוגנת או חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת.

 

הלכה חשובה לגבי מהות החזקה נקבעה בפסק דין מרום. על פי ההלכה, חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת, אינה הופכת את נטל השכנוע. נטל השכנוע מוטל תמיד על מי שטוען להשפעה בלתי הוגנת. הקמת החזקה עשויה לשנות נטל הבאת הראיות אולם, היא לעולם לא תשנה את נטל השכנוע. פועל יוצא, נטל השכנוע לעולם לא עובר וזו סטייה חדה מההלכה שנקבעה בפסק דין בן נון. משמעות הדבר היא צמצום של חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת.

 

 

היה ואתם מרגישים כי מישהו השפיע עליכם בצורה בלתי הוגנת, אתם מעוניינים להבין את המצב המשפטי של המקרה שלכם ואתם מחפשים לשם כך עורך דין צוואות בקריות או עורך דין צו ירושה בקריות, אתם מוזמנים ליצור קשר עם עורך דין מאור דהן. 

 

 

אין להסתמך על תוכן המידע וכל מי שבוחר להסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו האישית בלבד. האמור לא מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

נכתב על ידי עורך דין מאור דהן - עורך דין בקריות

כל הזכויות שמורות